<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית שלישי שער חמישי</h1>
<h2>דף כ:</h2>
דם ביצים שאמרנו, דוקא בשאי אפשר להסתפק בהן שתהא הביצה מרוקמת, אבל אם נפל הספק בדבר זה אסור, מעתה אינו דם ביצים אלא דם אפרוח. לפיכך ביצה שנמצא עליה קורט דם, אם נמצא על החלמון שלה כל הביצה כולה אסורה, שכל שנמצא הדם על החלמון חוששין שמא מחמת ריקום אפרוח הוא, אבל נמצא על החלבון שלה באי זה מקום ממנו שימצא זורק את הדם ואוכל את השאר, בידוע שאין כאן ריקום. וזה כדעת הגאונים ז"ל. ויש מגדולי החכמים שאמרו שאין הפרש בין חלמון לחלבון, אלא בין בזה ובין בזה אם נמצא הדם על הקשר וחוצה לו קצת כל הביצה אסורה, נמצא על הקשר לבדו או חוץ לקשר ואין ממנו בקשר כלל זורק את הדם ואוכל את השאר. ולהורות הלכה למעשה ראוי לחוש לכולם ואין מורין בה להיתר אלא כשנמצא על הקשר של חלבון לבד שאינו פושט חוצה לו כלל, או שנמצא על החלבון ולא נתפשט לקשר. קשר זה הוא בראשו החד והוא הדבר שנתפש בה מזרע הזכר וניכר הוא לעין. בד"א בביצה הראויה לגדל אפרוחים, אבל ספנא מארעא שאינה ראויה לגדל אפרוחים אין הביצה לעולם אסורה, בידוע שאין זה דם אפרוח, אלא זורק את הדם ואוכל את השאר. בכל מקום שהביצה מותרת שאין כאן ספק ריקום, מפני מה זורק את הדם והלא הביצה מוכחת עליו, ומה הפרש בינו ובין דם דגים שיש בו קשקשים שהוא מותר כמו שביארנו, יראה לי לפי שהחמירו בדם הבצים כל שהוא בעין מפני שיש דם בצים שהוא אסור דבר תורה כמו שביארנו. בצים אלו שנאסרו מחמת דם שנתבשלו עם אחרים בקליפתן או קלופות, וכן ביצים של עוף טמא, יתבאר דינם בבית התערובות בע"ה. וביצה שהגעילה אותה התרנגולת מכח הכאה כבר נתבאר דינה בשער השלישי של בית שני.
דם דגים וחגבים ובצים מותר דבר תורה, שלא אסרה תורה אלא דם עוף ובהמה והדומה להם, שנאמר (ויקרא ז') כל דם לא תאכלו לעוף ולבהמה. וחיה בכלל בהמה היא ודמה אסור דבר תורה, וכמו שנתבאר בשער השלישי מבית זה. וכן דם מהלכי שתים אינו אסור דבר תורה, שאינו כעוף וכבהמה לדינין.
<h2>דף כא:</h2>
אע"פ שדמין אלו מותרין דבר תורה, אסורין הן מדברי סופרים משום מראית העין. ולפיכך היה אוכל את הכיכר ונושך בו בשיניו ונתגלעו שיניו דם, על הככר גוררו ואוכל את הכיכר, אבל של בין השינים אינו צריך לקנח פיו ולא להדיח, אלא אוכל והולך ואינו נמנע. וכן דם דגים, אם יש בו מוכיח שהוא דם דגים מותר. לפיכך אע"פ שכנסו בקערה, אם יש בו קשקשים הרי זה מותר. וכן בדם חגבים. ויראה לי שמכאן אנו למידים שאין דמים אלו אוסרין תערובתן. וקל וחומר הדברים, אם הם בעצמם מותרים בשיש להם מוכיח, כל שכן בשנתערבו, שאינם ניכרין בתערובתן, שהן מותרין. שלא אסרו את אלו אלא בעינן ומשום מראית העין.
